ריכוזיות
מחיר חומרי הגלם יורד - והמחיר לצרכן עולה

בכל פעם שהמחיר של חומר גלם כלשהו, למשל לחם, עולה מסיבה כזאת או אחרת, חברות מזון גדולות כמו תנובה ושטראוס מעלות מחירים ומסבירות לנו שזה בגלל ההתייקרות במוצרי הגלם. רק שאצל רבים הייתה תחושה שזו תנועה חד כיוונית בלבד - המחירים עולים כשמחיר חומרי הגלם עולה, אבל לא יורדים כשמחיר חומרי הגלם יורד.
התחושה הזאת קיבלה אימות מעצבן במיוחד לאחרונה בכתבה של אתר 'גלובס' שסיקרה את מחיר הקקאו כחומר גלם, ואת מחירי המוצרים ה'מוכנים' כמו שוקולד שקשורים לקקאו. מסתבר שבעוד מחיר הקקאו עצמו ירד בשנתיים האחרונות ב-38%, המוצרים הקשורים של החברות הגדולות דווקא עלו, ואפילו במספרים יותר גדולים. מחיר חבילת קקאו של שטראוס למשל עלה ב-59%. מחיר ה'שוקולית', אבקת השוקו של חברת עלית עלה באותה תקופה ב-25%.
וזה לא נגמר בקקאו. גם מחיר החיטה הגולמית ירד בשיעור חד של 24.4%, אבל הצרכן לא נהנה מהירידה במחירים, להפך. המחיר של מוצרים העשויים מחיטה לא ירדו אלא עלו. הרשתות הגדולות, שיש להן סוג של מונופול לא מוכרז באזורים מסוימים, מנצלות את הירידה במחיר של חומרי הגלם כדי להרוויח יותר על גב הצרכן ולא מורידות מחירים, וכשמחיר חומרי הגלם עולים הן לא מהססות לגלגל את העלות לצרכן ולהסביר זאת בעלייה של מחיר חומרי הגלם.
הרשמו לניוזלטר של נוחילנד.
