נוחי דנקנר יכול לבוא בטענות רק לעצמו. בריחת השותפים, המעמד הפיננסי הרעוע, החובות העצומים, הלחץ הציבורי, תחילת הטיפול הרגולטורי, התוצאות הגרועות והתדמית שנפגעה - לכל אלה הוא אחראי.

זה היה יכול להיראות אחרת. דנקנר יצא לדרך העסקית שלו עם אי.די.בי ב-2003, רגע לפני שכלכלת ישראל עשתה קפיצת מדרגה יחד עם כלכלת העולם, שבדיוק החלה גל צמיחה ארוך. הכל היה לטובתו, השווקים הפיננסיים העולים האירו לו את הדרך, והעמדה שבה התיישב במגדלי עזריאלי זימנה לו אפשרויות תמרון גדולות.

בשנים הראשונות ניצל דנקנר יפה את המצב. הוא הבין שכסף בינלאומי גדול מחפש השקעות גם בישראל, ואם כך למה שלא יהיה זה הוא שיגיע ראשון לכל מקום. הדברים זזו מהר. הוא רכש ומכר חברות בקצב ובגודל מרשימים וחילק דיווידנדים במיליארדים. כמעט לא היתה עסקה רצינית במשק שלא עברה על שולחנו, אבל שתי העסקות המשמעותיות שלו היו רכישת קלאבמרקט הקורסת שאיפשרה לשופרסל להשתלט על שוק הקמעונות, וההשתלטות על סלקום שפעלה בשוק לא תחרותי.

לכתבה המקורית באתר דה-מרקר

מועדון חברתי אחד גדול חולש כמעט על כל החברות בשוק ההון הישראלי, ודואג שגם כאשר השוק מתרחב - חבורה מצומצמת תמשיך לשלוט בו. זו התמונה המדאיגה העולה ממחקר ראשון מסוגו שערכה ד"ר תמר שגיב מהפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, שעומד להתפרסם בקרוב.

המחקר, שמנתח באופן חסר תקדים את מפת השליטה הסבוכה בשוק ההון, עוקב אחר שתי רשתות קשרים מרכזיות בין החברות הציבוריות בישראל: "רשת ההון", שממפה את קשרי הבעלות בין 763 החברות הציבוריות בישראל, ו"רשת הדירקטורים", שממפה את הקשרים בין 8,022 הדירקטורים והמנהלים המכהנים בחברות אלה בין השנים 1992 ל-2006.

קשר בין חברות ברשת הדירקטורים הוגדר כמצב שבו לשתי חברות יש לפחות דירקטור אחד משותף. ברשת ההון הוגדר קשר כמצב שבו לגורם הקשור לחברה אחת יש אחזקה של 5% לפחות בחברה אחרת.

קרא עוד...

תנועת יסו"ד (ישראל סוציאל דמוקרטית) היא תנועה רעיונית הפועל לקידום רעיונות סוציאל דמוקרטיים ויישומם במציאות הישראלית. בתוך מציאות של מכירת נכסי הציבור לבעלי הון, שחיקה בערך העבודה, יבוש מדינת הרווחה, דה-לגיטימציה של העבודה המאורגנת וצמצום המרחב הדמוקרטי, מהווה חוג יסו"ד קול סוציאל-דמוקרטי בהיר וצלול הקורא לקידום השוויון החברתי והכלכלי, לאחריות המדינה לאזרחיה, לפיתוח כלכלה בת קיימא ולעידוד ההתארגנות הציבורית לפעולה פוליטית. (מתוך האתר הרשמי של יסו"ד).

המסמך המצורף "ראשי פרקים למדיניות סוציאל דמוקרטית" פורסם כאחד ממספר ניירות עמדה שיסו"ד מפרסמת מדי פעם באתרה. המסמך נוגע בכל תחומי הכלכלה והמשק ישראלי, החל מדיור וחינוך, דרך הפרטה, הלאמה וחוקי עבודה, ועד לבריאות, תשתיות ורווחה. בכל אחד מהסעיפים המסמך מציע מספר נקודות חשובות ופרקטיות, כדי להביא שינוי כלכלי רחב לישראל.

לקריאת והורדת המסמך המלא בקובץ PDF

לקריאת המסמך באינטרנט באתר יסו"ד

לא תאמינו כמה כסף מתגלגל בבית הנבחרים שלנו - באולם המליאה, בחדרי הוועדות, במסדרונות ובמזנון. רק להרים ולקחת. אבל לא כל אחד יכול לזכות בכסף הענק הזה - רק מקורבים לצלחת ואנשים שיודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים, והם לא באים לירושלים ברכבת, אלא בלימוזינה. זה לא ממש מסובך לאסוף את הכסף שמונח על רצפת הכנסת, אבל זה כנראה דורש קצת חוצפה, קצת ניסיון והרבה קשרים טובים. למעשה, קשרים הם העיקר.

זהו עולם הלובינג החשאי ועמוס המזומנים, עולם שתפקידו הוא לשכנע חברי הכנסת להצביע בעד חוק או נגדו. תמורת העבודה הזו משלמים הלקוחות ללוביסטים תשלום חודשי קבוע (ריטיינר) ובונוסים על הצלחה. כדי להבין את סדרי הגודל אפשר לעשות תחקירים, לראיין עשרות בכירים ולעבור על מאות אלפי עמודי פרוטוקול. ואפשר גם לקרוא את 34 עמודי התביעה שהוגשה באחרונה לבית הדין האזורי לעבודה, ולנסות להבין אם מישהו מרוויח כשהציבור בישראל מפסיד.

לכתבה המלאה באתר דה-מרקר

משפחה אמריקאית אחת עומדת מאחורי מחצית מהתרומות לקמפיין הבחירות המקדימות של בנימין נתניהו לראשות הליכוד. משפחת פאליק תרמה לראש הממשלה כ-165 אלף שקל מתוך כ-330 אלף שקל שצבר עד כה. הסכום גויס על ידי נתניהו בתוך שבועות ספורים. שבעה מתוך תשעת התורמים העבירו כל אחד סכום גבוה מ-41 אלף שקל - קרוב מאוד לסכום המקסימלי לתורם - 43,280 שקל. חלק מהתורמים, שהסכומים שהעבירו מופיעים באתר מבקר המדינה, הוזכרו בתחקירים של ערוץ 10 על ראש הממשלה ומימון נסיעותיו לחו"ל.

לתחקיר המלא באתר הארץ

בכל פעם שהמחיר של חומר גלם כלשהו, למשל לחם, עולה מסיבה כזאת או אחרת, חברות מזון גדולות כמו תנובה ושטראוס מעלות מחירים ומסבירות לנו שזה בגלל ההתייקרות במוצרי הגלם. רק שאצל רבים הייתה תחושה שזו תנועה חד כיוונית בלבד - המחירים עולים כשמחיר חומרי הגלם עולה, אבל לא יורדים כשמחיר חומרי הגלם יורד.

התחושה הזאת קיבלה אימות מעצבן במיוחד לאחרונה בכתבה של אתר 'גלובס' שסיקרה את מחיר הקקאו כחומר גלם, ואת מחירי המוצרים ה'מוכנים' כמו שוקולד שקשורים לקקאו. מסתבר שבעוד מחיר הקקאו עצמו ירד בשנתיים האחרונות ב-38%, המוצרים הקשורים של החברות הגדולות דווקא עלו, ואפילו במספרים יותר גדולים. מחיר חבילת קקאו של שטראוס למשל עלה ב-59%. מחיר ה'שוקולית', אבקת השוקו של חברת עלית עלה באותה תקופה ב-25%.

וזה לא נגמר בקקאו. גם מחיר החיטה הגולמית ירד בשיעור חד של 24.4%, אבל הצרכן לא נהנה מהירידה במחירים, להפך. המחיר של מוצרים העשויים מחיטה לא ירדו אלא עלו. הרשתות הגדולות, שיש להן סוג של מונופול לא מוכרז באזורים מסוימים, מנצלות את הירידה במחיר של חומרי הגלם כדי להרוויח יותר על גב הצרכן ולא מורידות מחירים, וכשמחיר חומרי הגלם עולים הן לא מהססות לגלגל את העלות לצרכן ולהסביר זאת בעלייה של מחיר חומרי הגלם.

לכתבה המלאה באתר גלובס

הנה התחקיר ששלדון אדלסון לא רוצה שתראו: הכתבה המקורית כפי ששודרה בערוץ 10 ולפני שנמחקה מאתר האינטרנט תחת איום תביעה במליוני דולרים.

חלק ראשון - לחצו לצפייה

ArtCreative YouTube Embed Custom


חלק שני - לחצו לצפייה

ArtCreative YouTube Embed Custom

מי הם בעלי ההון ששולטים בתקשורת הישראלי, ובכל המידע שעובר בערוצי המיינסטרים? גיא רולניק, עורך דה מרקר, בסרטון מצוין של דה מרקר טי.וי ממפה את הכוחות החזקים שמאחורי גופי התקשורת הגדולים בישראל.

ArtCreative YouTube Embed Custom

ביום שישי האחרון הגיעה לסניף אורנג' ברחוב השלושה ביד אליהו קבוצה של שישה פעילים חמושים במצלמת וידיאו ומכונות גילוח. השישה הגיעו כדי לצלם בסניף סרטון במחאה על הסדר החוב שהציע איש העסקים אילן בן דב, בעל השליטה בפרטנר, למחזיקי האג"ח בחברת טאו תשואות שבבעלותו.

בסרטון, שהועלה לאחר מכן לאתר יוטיוב תחת הכותרת "המספרה של בן דב, הפתיחה החגיגית", חובשים הפעילים מסיכות עם פניו של בן דב כשהם מספרים אחד את השני. "בן דב לא יעשה לנו תספורת, אנחנו נעשה תספורת לבן דב", הם אומרים בווידיאו, "אנחנו לא ניתן לו לקחת כסף מהפנסיה שלנו ולפטר אלף עובדים. לציבור יש כח במדינה הזאת".

קרא עוד...